חצי האי פיליון - טיול משפחתי ביוון - יולי 21

בין סגר לסגר, בין מציאות הזויה לחלומות.. בחרנו להתחיל את חגיגות 30 שנות נישואים ביוון הנהדרת והתמקדנו בחצי האי פיליון. הכרטיסים נרכשו בתקופה בה הקורונה דעכה קלות.. והיה נדמה שהנה חזרנו לשגרה. אולם, לא עבר זמן רב והקורונה הרימה את ראשה שוב.. לכן, נכנסנו לדילמות אבל בסוף נפלה ההחלטה לטוס. החלטה מוצלחת!!

יום 1: 

אז לאחר מילוי טפסים אינסוף, התלבטויות רבות האם בכלל לטוס בתקופת הקורונה ההזויה הזו.. התלבטויות שנמשכו ממש עד הרגע האחרון, קבלת החלטה לטוס וחששות קלים בלב שמנו פעמינו לנתב"ג, זמזמנו את "ז'טם איי לאב יו טרמינל" והמראנו בטיסה כמעט פרטית אל עבר סלוניקי. האמת שהיה נחמד אבל גם קצת עצוב לראות מטוס ריק כמעט לחלוטין ממריא לו.. (מטוס שלם עם 19 נוסעים). נחתנו בסלוניקי אחרי 21:00 ולקחנו את הרכב השכור - שודרגנו לג׳יפ כתום ומגניב ביותר ויצאנו מיד לדרך לעבר הכפר ליטוכורו שלמרגלות האולימפוס. מרחק של כ 120 ק"מ משדה התעופה. 

זהו כפר קטן ובו סימטאות מפותלות רבות. היה קצת קשה לתמרן עם הרכב ולמצוא חניה בשעת לילה מאוחרת. בסוף מצאנו חניה והגענו למלון הקטן והמקסים ועקבנו אחרי ההוראות שסטלה, בעלת המלון, שלחה לנו: עלינו לקומה השניה, הקשנו את הקוד הסודי ונכנסנו לחדר המרווח שחיכה לנו. המלון קטן וחמוד, החדר משופץ ויפה ומרוהט בטוב טעם ובעיקר נקי. מלון Mythic Vally בליטוכורו – מומלץ! אחרי מקלחות נפלנו שדודים לשנת לילה נעימה.

יום 2: 

התעוררנו מוקדם יחסית כדי להספיק - מחכה לנו יום ארוך במיוחד! ארוחת הבוקר במלון היתה חביבה מאד. סטלה טיגנה לנו חביתות והכינה טוסטים והיו פירות וגבינות וקפה ומיצי פירות. בתום הארוחה נפרדנו מסטלה ועזבנו את המלון. נסענו להתרשם מהר האולימפוס על 52 הפסגות שלו! נוף מרהיב, ובכל סיבוב בכביש מתגלה עוד חלק ועוד פסגה של ההר. נסענו למפלי אורליה, מפלים היוצאים מהעיירה הסמוכה דיון, למרגלות האולימפוס. 

בחרנו ללכת רק למפל הראשון. הליכה קצרצרה, מים צלולים צלולים ומפל מים מהמם! חזרנו לרכב  (לא לפני שפגשנו בדרך צב זקן..) והתחלנו בנסיעה ארוכה לעבר מטאורה - המנזרים התלויים. אחרי שעתיים של נסיעה הגענו לעיירה קלאבאקה וממנה העפלנו בכביש המחודש (חודש במהלך הקורונה ב 2020) לעבר המצוקים והמנזרים. מראה מדהים, נוף משגע, הרבה תהיות איך כל זה נוצר ואם לא היה כ"כ חם (כ 40 מעלות!) היינו גם מטיילים למנזרים עצמם. לאחר כשעתיים של נסיעה איטית ועצירות מרובות כדי לחזות בפלא הזה של הצוקים הבוקעים מהאדמה והמנזרים שנבנו בדרך לא ברורה מכל הכיוונים. חזרנו לקלאבאקה ואכלנו ארוחת צהריים בטברנה נחמדה במרכז העיירה. המלצרים ידעו עברית והיו ממש נחמדים. 

אחרי המנוחה פתחנו בנסיעה הארוכה והמפותלת מאד לעבר זגורה - הכפר בו נבלה את הימים הבאים בחצי האי פיליון. איזו דרך! כשהתחלנו לטפס על ההר הנוף היה פשוט עוצר נשימה! הדרך התפתלה והתפתלה ונמשכה ונמשכה אבל לבסוף הגענו לזגורה ולמלון הנחמד שחיכה לנו. המלון: HOTEL ZAGORA – מלון קטן ובו 15 חדרים. החדר שקיבלנו היה גדול, מרווח ומאד נקי. ארוחת הבוקר היתה טעימה ומגוונת. יש במלון גם בריכה בה בילינו יום אחד ל מנוחה. לאחר מקלחות ומנוחה ושיחה עם הילדים שנותרו בארץ הקודש יצאנו לאכול בטברנה המקומית המומלצת - ניקי. חלקנו נהנה יותר וחלקנו פחות ובכל מקרה לא היה כזה ואו…

יום 3: 

היום השלישי של הטיול הוא למעשה היום הראשון שלנו בפיליון. התכנון היה לנסוע לכפר צגראדה וממנו לצאת לטיול רגלי היורד עד לחוף דמוחורי, החוף בו צולם הסרט מאמאמיה. אז היה תכנון... אבל עבודות שיפוץ שעושים בכביש היחידי היוצא מזגורה ומוביל לצגראדה גרמו לכביש להיסגר ונאלצנו לנסוע בדרך אחרת. כתוצאה מכך שינינו גם את התכניות. נסענו לכיוון חוף הים בכביש מפותל מאד וצר בטירוף!! הכביש הוריד אותנו לחורפטו המצויה על קו החוף הצפון מזרחי של פיליון.. נוסעים משהו כמו חצי קילומטר על קו החוף. יש בחורפטו חוף ים חולי נחמד אבל לא יפה באופן חריג. כדי להמשיך לכיוון דרום צריך שוב לטפס על ההר והדרך שוב מתפתלת מעלה מעלה.. ההר פשוט נושק לים פה ואין מקום לכביש לאורך החוף. לכן הכביש מתפתל והדרכים מתארכות.. מאד! אחרי נסיעה ארוכה יחסית החלטנו לעצור בחוף של מלון עדן. דרך צרה הובילה אותנו אליו ותמורת 6 יורו קיבלנו אפשרות לחניה ו 2 כוסות קפה. בחוף המקסים שכרנו ב 6 יורו נוספים 2 כסאות ושמשיה וכך רבצנו בחוף כשעה וחצי ואולי יותר. היה מקסים! נוף מדהים ומים צלולים צלולים. לאחר מכן המשכנו בנסיעה מפותלת שמטפסת ויורדת כל העת מההר בפיתולים מטורפים לעבר הכפר דמוחורי. שם מצאנו חניה וירדנו אל החוף עצמו. חוף מדהים והנוף פשוט עוצר נשימה. גם שם היתה טבילה בים.. ומקלחת צוננת לאחר מכן- מרענן וכיפי!! בחרנו לאכול בטברנה על החוף עם הנוף של המפרץ אבל האוכל בטברנה היה טיפה מאכזב. חזרנו לזגורה, למלון. חלקנו נכנס לברכה וחלקנו בחרה שלא.. קפצנו למכולת המקומית והצטיידנו במצרכים לארוחת ערב מהנה במרפסת החדר שלנו ובערב הלכנו לכיכר הכפר, שגם בה עץ דולב עתיק. יש שם בתי קפה ומסעדות והיו מלא אנשים ומוסיקה. היה ממש נחמד. מקסים לראות את כל אנשי הכפר יוצאים לעת ערב לכיכר. יש מוסיקה טובה ובתי קפה ומסעדות. אוירה נעימה ושמחה.

יום 4: 

היום היה יום בילוי בכפר פורטריה ולאחר מכן בעיר הגדולה באזור- וולוס ו…בדיקת קורונה. הכפר פורטריה גדול ויפה. הוא נמצא בחלק המערבי של חצי האי וקרוב לוולוס. שוטטנו קצת ברחוב הראשי ונכנסנו לכמה חנויות למזכרות ואז יצאנו למסלול הקנטאורים. זהו מסלול קצר ומוצל וממש ממש נחמד עם מים לאורך כל המסלול ואפשרות לטבול את הרגליים במים הצוננים. היה יום חם מאד!! ולכן זה היה נחמד ונעים. בתום המסלול חזרנו לשיטוט נוסף בפורטריה, קנינו נקטרינות וגלידה ונסענו לוולוס - להסתובבות ולבדיקה. וולוס עיר נמל גדולה גדולה יחסית. החנינו את המכונית בחניון וטיילנו ברגל. השעה היתה שעת צהריים ורוב החנויות היו סגורות… מוזר ביותר. רק רשתות כמו זארה ופול אנד בר היו פתוחות אז נכנסנו קצת.. בעיקר כדי להתחמק מהחום הלוהט בחות אל המזגן.. אחרי כן בדקנו היכן אנחנו עושים את בדיקת הקורונה.. והלכנו לשם ברגל. היה חום אימים!! ביצענו את הבדיקה בעלות של 180 יורו לשלושתנו. הכל הלך מאד מהר ויעיל ואנחנו יצאנו בתקווה ענקית שאנחנו בריאים ושנוכל לשוב לארצנו הקטנטונת ביום שני. אחרי הבדיקה חיפשנו מקום לאכול ואכלנו במסעדה נחמדה. אכלנו סלט יווני, ציזיקי, גבינת פטה אפויה עם עגבניות בתנור שהיה ממש ממש טעים ועידו הזמין המבורגר והגיעו לו 2 קציצות מצופות ברוטב גבינתי – לא משהו בכלל! בגלל הקורונה אנחנו מעדיפים לאכול בחוץ אבל היום היה ממש חם! עקרונית, האוכל היווני נחמד אבל פחות טעים מאשר באתונה.. הלכנו עד לחניה… נמסנו לגמרי ואז נכנסנו לרכב ולמזגן והפלגנו שוב בדרכים המפותלות והצרות חזרה לזגורה. נסיעה של שעה והגענו לחדר סחוטים. אחרי מקלחות צוננות ומנוחה החלטנו לא לותר ויצאנו שוב לכיכר הכפר. היה מקסים ומאד נהננו לשבת במסעדה ולאכול פיצה איכותית ביותר. היתה מוסיקה חיה והמון שמח. זאת למרות שכולם ממש מקפידים על מסכות. מחר יום של קניוניננג..

יום 5: 

קניונינג!! 

היום החמישי התחיל בחששות.. גם המתנה לתוצאות בדיקת הקורונה שעשינו אתמול וחשש קל שהתוצאה תשאיר אותנו ביוון… וגם חשש מהקניונינג שמצפה לנו.. אז קמנו מוקדם יחסית ונסענו בכבישים המפותלים לצגראדה למשרדים של מאונטיין אסקייפ - Mountain Escape. מילאנו טפסים וחתמנו על הצהרות בריאות ונסענו לכפר הסמוך - קיסוס לתחילת המסלול. ליוו אותנו מדריך ישראלי ומדריכה מקומית והיינו עם עוד משפחה של ישראלים. אבא ושלושה ילדים. בתחילה קיבלנו חליפות ונעליים שלבשנו. היה מאד חם והחליפות העיקו מאד בעלייה לתחילת המסלול. כשסוף סוף הגענו והתחלנו את המסלול המים היו קפואים ולכן חייבים ללבוש חליפות כאלו כי אחרת זה בלתי אפשרי. אחרי ההחלפה התחלנו להעפיל במעלה ההר לתחילת המסלול. מה אומר? דרך מפרכת.. בעיקר כי היינו לבושים בחליפות וזה הכביד מאד על העליה. חום אימים… וזה היה ארוך.... כשהגענו למעלה עברנו הדרכה על אופן הקשירה וההחלקה בסנפלינג ולאחר מכן יצאנו לדרך. 

המפל הראשון היה הכי ארוך ובאמצעו היינו צריכים לסיים את הסנפלינג.. להסתובב על הגב ולהחליק על הצוק עד למטה – כמה מטרים טובים. הילדים עשו את זה בקלות אבל אני מתתי מפחד. בסוף זה קרה.. נופלים למים הקפואים ויוצאים מהם חסרי נשימה… מפחיד אך ממלא באדרנלין וטוען אותך להמשך המסלול המאתגר. המשכנו במסלול ובכל פעם היה מפל ארוך או קצר יותר. הירידה בסנפלינג היתה כיפית. הקפיצות – פחות לטעמי. אבל כולם מאד נהנו. במפל האחרון היתה שוב אופציה להחליק אבל סרבתי בתוקף והיתה דרך לרדת ללא החלקה או קפיצה. 

היום הארוך הסתיים במכוניות ומשם נסענו למשרדים בצגראדה לשלם ולקבל תעודות גולשים. אכלנו בפיצריה הסמוכה פיצה מעולה וקנינו רחת לוקום טעימה ממש וחלביצה. לאחר מנוחה והתאוששות המשכנו לחוף מילופוטומוס - אחד החופים היפים באזור המזרחי. נוף מרהיב וחוף ים מדהים שמוסתר על ידי המצוק ולכן יש שם גם צל.. המשכנו משם למלון ובערב יצאנו לכיכר הכפר (שוב) לאכול (שוב) וופל בלגי עם שוקולד. אכלנו גם יוגורט עם פירות ודבש שהיה מעולה ומצאנו סוף סוף מסעדה שמוכרת ג׳ירוס!! בונים על לאכול שם מחר.

יום 6: 

יום מנוחה אחרי ארוחת הבוקר החלטנו לחקור את האזור שמצפון לכפר זגורה ולראות מה יש שם.. אז יש שם עוד כפר וגם.. עוד חוף ים. פחות יפה ומוצלח מהאחרים ולכן גם היו בו פחות אנשים. החלטנו לחזור למלון לבריכה , למנוחה, להתארגנויות לפני הטיסה מחר. את יתרת היום בילינו בבריכת מלון (ועידו בלימודים) לקחנו את הזמן למנוחה, לאריזות ולכיף. לעת ערב פנינו שוב לכיכר הכפר המקסימה ובחרנו לאכול ג'ירוס (סוף סוף) היה מעולה. המוכרת נראתה ממורמרת טיפה וגם לא הבינה מילה באנגלית אבל כל זה לא פגם בטעם הנפלא של הג'ירוס (ואפילו הזמנו מנה נוספת). טיילנו עוד בכיכר, אכלנו עוד גלידה וקנינו מזכרת קטנה בחנות המקומית. ביום המחרת השכמנו קום ושמנו פעמינו לנמל התעופה בסלוניקי. דרך אורכה, טיפה מיגעת אבל בסופו של דבר נחתנו בנתב"ג. כל התהליך היה מהיר ביותר וגם בדיקות הקורונה היו מהירות. ברוכים הבאים לישראל הלחוצה והמלחיצה.

ואם קראתם והגעתם עד כאן ואתם מעוניינים במסלול מפורט מאד, נטול חוויות אישיות, תמונות וקשקושים אבל מתאר מה עושים בכל יום, בפירוט, כולל אתרים, זמני נסיעה ולעיתים גם מקומות לינה מומלצים ועוד, אתם מוזמנים לפנות אלי ותקבלו אותו בעלות סמלית (: 050-8327441, או דרך טופס יצירת הקשר פה בבלוג