הטיול שלנו ליפן או "המפגש המרגש" – מאי יוני 2019

סיכום טיול מיוחד ומרגש ליפן הרחוקה שכלל גם מפגש עם הבכור שמטייל לו בעולם ובעיקר באוסטרליה, כבר 7 חודשים .

יום שלישי 21/5:

ההכנות הרבות הסתיימו...המסלול כתוב ומאורגן למופת, עם כל הקישורים, המסלולים בגוגל מפס ועוד. ההתרגשות לקראת המפגש עם בר הגיעה כבר לשיאים חדשים וכל שנותר לנו הוא לצאת לדרך.

המסע שלנו החל בפרידה מעמית, שנשארה כאן לשמור על המולדת, על הבית ועל שרי האהובה והמזדקנת... ואנחנו בחרנו לצאת לדרך עם רכבת ישראל בבוקרו של יום עבודה. סוג של התאבדות.... למרבית הפלא – שרדנו (:

הגענו לשדה התעופה בשעה 08:30 בבוקר בנסיעה ברכבת ישראל – נסיעה שהיתה צפופה במיוחד  - נדחסנו עם 3 מזוודות וטרולי בין אנשים הממהרים ליום העבודה שלהם – נצמדנו לאנשים שאותם אנחנו לא מכירים (אין על האינטימיות שכופה עלינו הנסיעה הארורה ברכבת) אבל הגענו ומה זה משנה בכלל? לפנינו ה – טיול שלנו!!

הצ׳ק אין הלך ממש מהר – בניגוד פעמים קודמות. נחמד לטוס לא בעונה – איזה כיף שניב בשנת שבתון – הלוואי ויכולנו לנצל זאת יותר.

מהר מאד הגענו לדיוטי פרי ולאחר קניות קטנות ואיזו ארוחת בוקר ישראלית רגע לפני פרידה, עלינו למטוס.

הטיסה בלג הראשון לורשה עברה נהדר. אמנם הופתענו לגלות שחוץ ממים וופל (שהיה לא רע דווקא) לא מקבלים כלום בטיסה (ואני לא שילמתי לואו קוסט...) אבל יחסית הכל היה מהיר והטיסה המריאה בזמן ללא עיכובים מיותרים. לעומת זאת, בפולין היה עיכוב של שעה וחצי בטיסת המשך. חברת התעופה לוט "תיזזה" את הנוסעים הממושמעים לטוקיו משער לשער, עד שנבחר השער הגואל שהעלה אותנו למטוס דרימליינר חדיש, שהביא אותנו אחרי כ 11 שעות טיסה מייגעות אל היעד המובטח – טוקיו! מה שכן – כאן "פינקו" אותנו באוכל פולני... לא בטוחה מה היה עדיף...

יום רביעי 22/5:

נחתנו בטוקיו ב 08:30 בערך בבוקרו של יום רביעי. תהליך הכניסה ליפן נוח ויעיל. יש צורך להצטלם ולתת טביעות אצבע ובו במקום מונפקת אשרת כניסה לתיירים לפרק זמן של 3 חודשים.

לאחר איסוף המזוודות הגענו ללימוזין בס – חברה המסיעה בנוחות את המבקשים להגיע לטוקיו ויש לה מספר מסלולים בעיר. הם עוצרים בנקודות נבחרות וליד בתי מלון רבים. הקו שלנו עצר בתחנה המרוחקת כ 300 מ' מהמלון שלנו. ממש באותו רגע היה האוטובוס הרצוי  והספקנו לעלות עליו. ירדנו בתחנה הקרובה למלון והגענו אליו. החדרים כבר היו מוכנים אז יכולנו לקבל אותם ואז, אחרי התארגנות קלה, יצאנו להכיר את טוקיו.

מלון Royal Park באזור גינזה – מלון מפואר בהחלט עם חדרים מרווחים ונוחים... הנוף מהקומה ה 29 היה מדהים! אבל.. לא התמהמהנו יותר מדי ויצאנו לחקור את העיר על פי התכנון. יש לנו יום שלם של טיול ורק בערב האיחוד עם בר!

לאחר למידה חלקית של איך מסתדרים בתחנת הרכבת העצומה הסמוכה לבית המלון ואיך קונים כרטיסים במכונות עשינו זאת ולקחנו רכבת לפארק אואנו  Oeno וטיילנו בו קצת. סה"כ הכל ממש פשוט וקל ויש במכונות הקניה תפריטים באנגלית. רק צריך להתאפס קצת על הקוים ואז הרבה יותר קל! מומלץ לקחת מפה של כל קווי התחתית כדי שתהיה תמונה טובה יותר.

פארק Oeno  הוא פארק גדול מאד, עם המון מוזיאונים בתוכו והמון אנשים המטיילים בו. היה שם גם שוק אוכל קטן... והגיע זמן לטעום ממטעמי יפן! אז ניב ועידו אכלו משהו קטן וראשוני ומשם עברנו לשוק הסמוך – שוק Ameyoko  - סמטאות של חנויות מסוגים שונים ומסעדות פועלים מדהימות. הסתובבנו שם והכל היה כל כך נקי שזה פשוט מדהים. שם גם אני סעדתי את לבי בדמפלינגס מעולים במסעדונת קטנטונת ממש בלב השוק.

לאחר מכן חזרנו למלון להתקלח ולהתארגן ואז ויצאנו שוב לטייל ברחוב הראשי של גינזה שנראה ממש כמו השדרה החמישית במנהטן... כל החנויות הכי גדולות והמעצבים הכי גדולים והרחוב מואר ושלטי נאון ענקיים.

סביב השעה 22:00 חיכינו לבר ליד תחנת האוטובוס אליה הוא היה אמור להגיע (בה אנחנו ירדנו בבוקר) וההתרגשות היתה עצומה... חיבוקים, רעידות, דמעות ומה לא... אחרי ההתרגשות הראשונה רצינו לאכול במסעדה אבל... בשעה כזו הכל היה סגור בטוקיו הגדולה. מפליא ביותר. אז קנינו אוכל בסופר Family Mart   שהתגלה לאחר מכן כמקום נהדר לאכול בו משהו קטן ועלינו לאכול בחדר. היה ממש טעים! זה היה סיומו של היום הראשון והמרגש כל כך בטוקיו.

יום חמישי 23/5: 

את יום חמישי פתחנו בארוחת בוקר במלון. עשירה ומספקת לגמרי. ארוחה מערבית לחלוטין הכוללת ביצים וירקות, יוגורט וקורנפלקס ויש גם מאכלים יפנים.

המדריכה סוזי חיכתה לנו בלובי המלון בשעה 10:00 ויצאנו לדרך.

קנינו כרטיס יומי למטרו והתחנה הראשונה שלנו היתה גינזה.

נכנסנו לקומת האוכל של קניון מיצוקושי שנראית כמו בית מרקחת... מלא דוכני אוכל מסוגים שונים, סושי, דמפלינגס, קינוחים והכל מבריק, ויטרינות מעוררות תיאבון – חבל שהיינו אחרי ארוחת בוקר והיינו מפוצצים (: אבל הבטחנו לחזור לכאן!

משם המשכנו לתחנת טוקיו העצומה, בה עוברים מדי יום 4 מיליון אנשים (!!!) זוהי תחנה ענקית ויש בה חלק עתיק יותר וחלק חדיש יותר. משם צעדנו לארמונו של קיסר יפן שהתחלף לא מזמן. ארמון מדהים המוקף בחומות ובתעלות מים. לקיסר ביפן יש תפקיד ייצוגי בלבד. כחלק מתפקידו הוא נוסע לבקר במקומות שונים ברחבי יפן ומסתבר שהוא עושה זאת ברכבת... בתחנת טוקיו הנמצאת ממש מול הארמון יש שער מיוחד שנפתח רק כשהקיסר נוסע.

אחרי הארמון נסענו למקדש בודהיסטי ב Asakusa  זהו המקדש הבודהיסטי הכי חשוב בטוקיו. היו שם המון מבקרים וסביבו גנים וברכות עם דגי זהב. למדנו קצת מסוזי על האמונות הבודהיסטיות ואפילו התנסנו בהעלאת גורלות.

אחרי הביקור במקדש המשכנו ללכת בסימטאות שסביבו וקנינו בהמלצתה של סוזי ״לחם מלון״ מתקתק וטעים. 

משם נסענו להאקי האברה  - שכונה שבעברה כונתה "עיר החשמל" בשל חנויות החשמל הרבות שהיו (ועדיין קיימות) בה אולם היום זה אזור בו יש מלא חנויות מעולם האנימה. הכרנו את הדמות הוירטואלית לה סוגדים כל הגברים היפנים בטוקיו - האצונה מיקו... ואת חנויות הבובות המטורפות למבוגרים בלבד. הכרנו גם את תופעת ה Maids...  - בנות צעירות הלבושות כמשרתות ומשמשות כמארחות... הכל מאד מיני ומוזר בטירוף והיפנים המבוגרים קונים בובות כאלו והולכים איתן וישנים איתן... ווירדי ברמות. אין מגע מיני גלוי אבל הכל ברמיזות מיניות ונראה סוטה לחלוטין.

חזרנו לתחנת שימבשי – תחנת הבית שלנו ולקחנו מונורייל - רכבת עילית לאי אודייבה. אי מלאכותי בים, אותו הקימו על ידי ייבוש הים בשיטה מיוחדת מאד.אי ענק בו יתקיימו גם המשחקים האולימפיים ב 2020. יש שם חנויות רבות ומוזיאונים וקניונים... טיילנו שם עד שהגענו למוזיאון הדיגיטלי טים לאב ונפרדנו מסוזי המדריכה. נכנסנו למוזיאון והיה פשוט מדהים. הקרנה של צורות שונות בחושך מוחלט על משטחים שונים, מוזיאון חוויתי ביותר ומיוחד מאד ומומלץ בחום!

את היום סיימנו בארוחת ערב באי אודייבה, הראמן הראשון שלנו! לפני שעלינו על המונורייל חזרה לעיר ולמלון.

יום שישי 24/5:

הבוקר היתה לנו מדריכה אחרת בשם מיאל - בחורה צעירה בת 23, חצי יפנית וחצי ישראלית חמודה מאד. עלתה לארץ בגיל 11 וחזרה לגור ביפן ועכשיו היא מדריכה. היא הסבירה ודיברה המון על המוזרויות של היפנים...התחלנו את היום בהליכה למקדש השינטו שנבנה לכבוד הקיסר מייג׳י ונמצא בתוך יער מדהים. היער נשתל במיוחד סביב המקדש. טבע פתאומי בלב של העיר הסואנת הזו. הולכים בתוך היער למקדש, מתטהרים במים בכניסה (למדנו בדיוק איך לעשות זאת). זכינו לראות חתונה יפנית (שנראית טיפה עצובה...) ולהסתובב באזור המקדש ואז חזרנו דרך שביל ביער בחזרה ללב העיר. משם פנינו ברגל לאזור בו הכל מלא בחנויות ורודות וצבעוניות וסגנון הלבוש של הבנות הוא בובתי כזה... (אמרנו שהם מוזרים לאללה לא?) ואז עברנו לרחובות יותר עיצוביים וחנויות יפות יותר והכל כל כך נקי ואסתטי שזה מעורר קנאה – אפילו הרחובות הקטנים והצפופים ביותר נקיים לגמרי.

חזרנו לרחוב המרכזי Omotesando  שמלא בבתים עם ארכיטקטורה מעניינת אותם אדריכלים מפורסמים שזכו בפרסים רבים. נכנסנו לקניון מרשים במיוחד וקיבלנו הסבר מפורט על הבנייה שלו, קנינו גלידות  (גלידה מאצ'ה לי וגלידות אחרות לאחרים...) והמשכנו לרחובות נוספים עם חנויות מעניינות באזור שנראה מאד טרנדי ושיקי וגם...נקי אמרתי?

לבסוף הגענו לשיבויה - האזור עם הצומת המפורסם עם מעבר החציה. משהו מטורף.. אלפי אנשים חוצים את הכביש לכל הכיוונים... כמובן שצילמנו...וצילמנו ועלינו לסטארבקס בקומה השניה מעל הצומת כדי לצלם מלמעלה..

בשיבויה גם הפעלנו יחד עם מיאל את הפאס של הרכבות.

משם נסענו במטרו לשוק הדגים המפורסם של טוקיו, שבינתיים עבר למקום אחר אבל נשארו בו המסעדות הטובות. מיאל לקחה אותנו למסעדת סושי אותנטית ואכלנו ניגירי עם טונה אדומה וסושי והיה טעים ממש ממש! הטונה הכי טעימה שאכלתי בחיים.

כשיצאנו מהמסעדה מיאל חשבה לקחת אותנו לשוק אומיאקו באואנו אבל בגלל שהיינו שם ביום הראשון היא המליצה לנו ללכת למקום אחר בשם שינו קאנאטאזאווה.

נפרדנו ממנה ונסענו לשם. אזור מהמם וטרנדי של רחובות קטנים עם מלא חנויות ומסעדות והמון צעירים. הסתובבנו שם ואחר כך נכנסנו למסעדת אכול כפי יכולתך של שאבו שאבו שבו מבשלים את הבשר במרק עם ירקות. חוויה מדהימה ואכלנו המון !!!

חזרנו עייפים ומרוצים למלון.

יום שבת 25/5:

יום אחרון בטוקיו ללא הדרכה.

פתחנו בארוחת הבוקר העשירה במלון. לאחר הארוחה יצאנו לגינזה לקניון מיצוקושי וירדנו לקומת האוכל המדהימה. קנינו מאפים בקונדיטוריה צרפתית מהממת ולאחר מכן נסענו לטוקיו מידטאון בשכונת רופונגי - מרכז קניות סופר סטייליסטי עם חנויות יוקרה. מעוצב מדהים עם גנים מסביב וגלריות אומנות. הסתובבנו במרכז הזה ואפילו קנינו גרביים... החנויות יקרות מאד והסטייל היפני פחות מתאים לנו הישראלים. לפחות לי. מאד צנוע ובדים ממש עבים.

חזרנו למטרו ונסענו חזרה לגינזה בה בסופי שבוע ממש סוגרים את הרחובות המרכזיים והעצומים הללו והם הופכים למדרחוב. מלא אנשים מסתובבים והאוירה ממש נעימה. יש מוסיקה ברחובות והכל רגוע. הלכנו באמצע הכביש ועצרנו למנוחה ומאפה (שקנינו קודם) בסטארבקס.

משם ירדנו שוב למטרו ונסענו לשכונת שינג׳וקו אותה המליצו לנו לראות בשעות הערב... ובאמת וואו איזה אזור  -  מלא מלא אנשים, המונים מסתובבים, רחובות קטנים וגדולים מלאים בחנויות, במסעדות, במקומות בילוי בכל הקומות. אנשים משונים ותלבושות מוזרות. אוירה של בילוי וחופש... מדהים ומציף. הסתובבנו שם עד הערב.. שלטי הניאון המוארים מזכירים קצת את טיימס סקוור אבל כאן הכל הרבה הרבה יותר...חזרנו לאזור המלון ואכלנו במסעדה האיטלקית ליד המלון... גנבים... מנות קטנות והמחיר היה בשמיים..

ארזנו תיק קטן ללילה אחד, עשינו צ'ק אאוט במלון ושלחנו את המזוודות שלנו למלון בטקיאמה..

שיטה מעולה של שליחת המזוודות ממקום למקום כך שלא צריך להיסחב איתן. כל מה שצריך הוא לבקש מהקבלה במלון והמזוודות נשלחות. למה לא מאמצים זאת במקומות אחרים בעולם??

יום ראשון 26/5:

נפרדים מטוקיו המדהימה עם תחושה ברורה מאד שלכאן אנחנו נחזור בעתיד. עוד לא מיצינו. עיר מדהימה!

לאחר ארוחת הבוקר עזבנו את המלון בדרך אל הטבע ואל רחבי יפן כשהנקודה הראשונה היא - האקונה – אזור הר פוג׳י.

הגענו לתחנת טוקיו ועלינו על רכבת השינקנסן לאודווארה. שינקנסן זו הרכבת המהירה שנוסעת במהירות של 240 קמ״ש. אי אפשר לתאר בכלל את המהירות שנסענו בה.. משהו משוגע לגמרי. חוויה ממש מעולם אחר.

הגענו לאודווארה וקנינו את הפס להאקונה - קונים כרטיס שעולה לא מעט אבל כולל את כל אמצעי התחבורה שיש שם כולל רכבת, אוטובוסים, פוניקולר ורכבל וגם שייט. הרכבל לא עבד בגלל שריפה שהיתה שם אז במקומו היה שאטל של אוטובוס, שגם הביא אותנו עד למלון שלנו בסופו של היום.בחרנו ללכת ישר למוזיאון הפתוח.

גן פתוח ויפה מלא בפסלים ויצירות אומנות מיוחדות של אומנים שונים, יפנים ואחרים. יש גם ביתן שלם המוקדש לפיקאסו.

בגן פסלים גדולים ומרשימים, בריכת דגים יפה ועוד. מוזיאון יפה ומומלץ מאד!

רצינו לאחר מכן לעשות את השייט אבל אחרי ביקור בתחנת המעבר בין קיוטו לטוקיו בתקופה הפיאודלית... הבנו שזה יצא מאוחר מדי מבחינת ההגעה למלון. אז נסענו באוטובוס ואחר כך בפוניקולר ואחר כך שוב בשאטל במקום הרכבל שנשרף והגענו למלון שנמצא ממש בחור באמצע ההר והיערות וממנו נשקף נוף מדהים מדהים של הר פוג׳י.

זה היה מלון אונסן מסורתי עם מרחצאות חמים ובחדר השינה היתה בחלקה על מחצלות טטאמי ופוטונים. כולנו ישנו באותו חדר בלילה הזה. בחדר חיכו לנו גם חלוקים מיוחדים ומסורתיים ללבישה – יוקאטה. לבשנו עבור הצילום אבל החבר'ה לא הסכימו לרדת ככה לחדר האוכל. מבאסים...

ארוחת הערב היתה מפתיעה בגודל ובמגוון שהיה בה. מה לא היה... שרצים ומרקים ונודלס ובשר ואוכל מערבי והכל בבופה - אכלנו מלא!!! 

אחרי כן הסתובבנו במלון ובלובי המפואר שלו והלכנו לישון .

יום שני 27/5:

קמנו לבוקר מהמם בהאקונה. ארוחת הבוקר שוב היתה בסגנון בופה עם שפע ומגוון רחב ביותר. לאחר הארוחה יצאנו למרפסת הנוף של המלון המשקיפה בול על הר פוג'י, המושלג עדיין בחלקו העליון. נוף מהמם שגרר מספר רב של תמונות כמובן...

לקחנו את השאטל שהוריד אותנו חזרה לאגם ומשם שטנו בספינת פיראטים מדהימה לקצה השני של האגם. האגם נמצא בליבו של האזור ובגובה רב ומסביב נוף מדהים וגם הר פוג׳י הציץ לו מדי פעם.אחרי שהגענו לנקודה הבאה באגם לקחנו אוטובוס ואז רכבת חזרה לאודווארה ומשם עלינו על הרכבת לטקיאמה. הדרך היתה אמורה להיות 5 שעות אבל.... בדרך התבשרנו שהיתה מפולת סלעים (!) וחיכינו כשעתיים ברכבת עד שהמשכנו. כך שהגענו באחור לטקיאמה וכבר היה חשוך. מה שמדהים היה הסבלנות והמסירות של הטיפול בתקלה וגם הסבלנות של הנוסעים....

המלון בטקיאמה היה גם הוא מלון אונסן מסורתי וגם בו היו חלוקים מיוחדים. יצאנו מהר לאכול ארוחת ערב כי היה מאוחר ובמקום הנידח הזה  - הכל היה סגור... כמעט. בסוף מצאנו מסעדת סושי מעולה Nob בה אכלנו מרק סובה וסושי וסיום היום היה מצוין.

יום שלישי 28/5:

התחלנו את היום בארוחת בוקר במלון, שוב, היו מנות יפניות ומנות מערביות. היה לא רע בכלל...יצאנו לטייל בטקיאמה שהיא בעצם עיירה קטנטנה ונראית כאילו לקוחה מתפאורה של סרט  - הכל כל כך נקי ומסודר והרחובות קטנים כאלו...

לקחנו שאטל של המלון לתחנת הרכבת ושם עלינו על אוטובוס לכפר עתיק בהרים בשם שירקאווה גו, מרחק של כשעה נסיעה מטקיאמה. הדרך היתה מקסימה. הכל ירוק ומלא מים ונחלים ומסביב הרים עם שלג בפסגות.

הכפר עצמו מתאפיין בבתים שבנויים בצורה מאד מסוימת עם גגות משופעים וללא מסמרים. הגגות עשויים מקש. הכל פשוט ויפהפה. נכנסנו לאחד הבתים כדי לראות איך זה נראה מבפנים ושוב, הכל כ"כ נקי ויפה. עלינו לתצפית על הכפר וסך הכל הסתובבנו שם כ 3 שעות, כולל שיפוד הידה ביף וגלידה (מאצ'ה לי ואחרת לאחרים...).

חזרנו באוטובוס לטקיאמה ואז התחלנו לטייל בעיר עצמה. הלכנו למוזיאון הכירכרות בו ראינו כירכרות עתיקות ומיוחדות בהם משתמשים בפסטיבל הסתיו המיוחד שלהם.

לאחר מכן, חיפשנו לאכול הידה ביף (בשר משוייש ואיכותי במיוחד שמגדלים אותו בעיר הידה הסמכה לטקיאמה) והסתבר שבימי שלישי המון מסעדות סגורות משום מה... בסוף מצאנו מסעדה ממש ממש יקרה והזמנו הידה ביף שמכינים לבד במרכז השולחן. מעין "על האש" יפני. חוויה מיוחדת והבשר ממש טעים אבל נורא שומני.

חזרנו יחסית מוקדם למלון ונחנו.... אחרי כל השומן הזה היה צריך לנוח קצת.

ארזנו טרולי ל 3 ימים ושלחנו את המזוודות שלנו לקיוטו. להתראות שם!

יום רביעי 29/5:

לאחר ליל מנוחה נסענו בשאטל של המלון לתחנת הרכבת המפוארת והיפה ונסענו לקנאזאווה. עיר נוספת באלפים היפנים, שנמצאת צפונית מערבית לטקיאמה. הגענו אליה והמלון היה ממש קרוב לרכבת, אז השארנו את הטרולי במלון והתחלנו לטייל בעיר.

לקחנו קו אוטובוס לגן הגדול במרכז העיר - קנרוקן פארק. אחד משלושת הגנים היפים ביותר ביפן!

זהו גן יפני טיפוסי אבל מאד גדול ועשיר בצמחייה (הכניסה בתשלום). הסתובבנו בגן היפה שמלא בפרחים ועצים ואגמים קטנים וגדולים וגשרים... וטיילנו לאורכו עד שהגענו למצודה שבמרכזו. יצאנו מהפארק בקצה הצפוני שלו והלכנו ברגל לרובע הגיישות של העיר. זהו אזור שלם שהיה מלא בבתי תה וגיישות שאירחו כאן את הגברים והופיעו לפניהם. ביקרנו בבית אחד בו מסבירים מה היה שם ומה הגיישות עשו. ביקרנו לאחר מכן בחנות של עלי זהב (כי באזור קנאזוואווה יש הרבה מכרות זהב) ומשם הלכנו ברגל חזרה למרכז העיר ולבסוף למלון. קיבלנו את החדרים, התקלחנו ונחנו טיפה ובערב יצאנו לאכול במסעדה איטלקית מצוינת.

יום חמישי 30/5:

ארוחת הבוקר במלון בקנאזאווה היתה בינונית אבל סבירה.

יצאנו להשלים את הסיור בעיר וביקרנו באזור בו היו הסמוראים ונכנסנו לבית נומורה  - משפחת נומורה היתה משפחה של סמוראים שהיו נאמנים ביותר ללורד המקומי ששלט באזור. ההרמוניה והיופי פשוט ניכרים בכל פינה.. ואסתטיקה מושלמת.

לאחר מכן טיילנו לאורך הרחוב הראשי עד שהגענו לשוק המקומי, המון דגים ומאכלי ים שונים וגם קצת ירקות ופירות. הסתובבנו בשוק ואז חזרנו לקחת את המזוודות, לשתות כוס קפה בסטארבקס ולעלות על רכבת לקיוטו – שינקנסן – אנחנו באים!!

הגענו לקיוטו אחר הצהריים, המלון שלנו ממוקם ממש במרכז העיר אז עשינו צ'ק אין ואז יצאנו לטייל בעיר. המזוודות כמובן חיכו לנו בחדרים ...מדהים!

הלכנו למקדש Yasaka Shrine  המצוי בצידו השני של הנהר החוצה את העיר ואז לרובע הגיישות ואז הסתובבנו בעיר. עיר מדהימה עם וייב מטורף. מלא אנשים ברחובות, מלא חנויות, מסעדות ובתי קפה. אכלנו במסעדת ראמן טובה וקינחנו בגלידה ואז חזרנו עייפים למלון .

יום שישי 31/5:

ביום זה נסענו לנארה, בירתה הראשונה של יפן, עוד לפני קיוטו. נסענו ברכבת. זוהי עיר תיירותית מאד בה יש מספר מקדשים מפורסמים ומלא איילים או צבאים מאולפים המסתובבים חופשי בנארה פארק. בפארק נמצאים גם כל המקדשים.

כמובן שליטפנו והצטלמנו עם האיילים והלכנו גם לשני המקדשים המפורסמים ביותר בעיר.  זו העונה של טיולי בית הספר והיו מלא קבוצות של תלמידים שטיילו במקום. הלכנו עד למקדשים וחזרנו חזרה לתחנת הרכבת, עם עצירות כמובן לגלידה ומשהו לאכול...חזרנו ברכבת לתחנה המרכזית בקיוטו וממש צמוד לה יש מבנה מתכת עצום עם מדרגות נעות שמטפסות עד למעלה ומשני הצדדים יש בעצם קניון - קניון איסטן יקר ויוקרתי..עלינו עד למעלה במדרגות הנעות ומשם יש תצפית מרהיבה על העיר.בחרנו לחזור ברגל לכיוון המלון ושוב, הרחובות מלאים בתיירים ובאנשים מכל העולם. 

לאחר מנוחה קלה בחרנו לאכול הערב במסעדה איטלקית עליה המליצו גלי ורענן - אל סלווטורה. היה ממש טעים! המסעדה נמצאת ברחוב שצמוד לתעלת מים וזהו רחוב של פאבים ומקומות בילוי רבים.. בסיום הארוחה טיילנו לאורכו, עצרנו לקנות קצת דברים ב h@m וחזרנו ברחובות ההומים למלון... עם עוד עצירה בסטארבקס הצמוד למלון (שמככב בטיול שלנו)..

יום שבת 1/6:

יום עם מדריך ורכב צמוד. טדאשי קוואקמי חיכה לנו הלובי המלון המקסים שלנו ויצאנו ליום טיול, לא לפני שאכלנו ארוחת בוקר... בסטארבקס!

היום התחיל באראשי יאמה - אזור מפורסם עם נהר רחב, הרים גבוהים (שלא בונים עליהם מפחד מהרוחות... שינטו..) והרבה מסעדות ובתי מלון. מאד יפה שם וליד ממש נמצא יער הבמבוק.. 

טדאשי הוריד אותנו בנקודה אחת והלכנו בתוך המסלול ביער ואז הוא המתין לני בצד השני. יער הבמבוק מקסים ומרשים. במבוק צומח ממש מהר ותוך שלושה חודשים יש עץ ממש גבוה. הוא צורך המון מים.

לאחר מכן הוא לקח אותנו לראות את האזור החקלאי הסמוך ושמו - סאגה נו ואת הבתים העתיקים ושדות האורז. באזור הזה יש מכונות כמו מכונות לממכר משקאות הפזורות בערים, אבל כאן מוכרים בהם ירקות ופירות...

אחרי הסיור בסאגה נו נסענו לגן הסלעים - מקדש זן בודהיסטי מפורסם. יש שם 15 אבנים על משטח חצץ לבן וזהו... 

15 זה בגלל שהיפנים הלכו בעבר לפי הירח וה 15 הוא אמצע החודש בו הירח מלא – שלם ומושלם. אבל... מאף נקודה בגן לא ניתן לראות את כל האבנים וזה כדי להדגיש כמה שאנחנו, בני האדם לא מושלמים... הסיור וההסבר היו מרתקים, ראינו את המקדש ואת הגן המדהים שסובב אותו.

התחנה הבאה היתה מקדש הזהב שנבנה על ידי השוגון ששלט באזור כדי להראות כמה הוא חזק וחשוב. כל המבנה מכוסה בזהב. הוא נשרף פעם אחת ונבנה שוב. את הפביליון סובב שוב גן יפני מדהים. טדאשי סיפר לנו סיפורים על השוגון ועל בית התה הסמוך בו נסגרו עסקאות חשובות.ממקדש הזהב טדאשי לקח אותנו לנישיקי מרקט לטייל וגם לאכול צהריים. אכלנו במסעדה יפנית מצוינת וזולה ממש ליד השוק. השוק עצמו הוא שוק אוכל ודגים רבים וגם פירות ים מסוגים שונים כולל תמנונים ודיונונים וצדפות ואויסטרים... די מגעיל למען האמת אבל חובה לבקר בו.

אחרי הפסקת הצהריים והסיור בשוק טדאשי שינה מעט את התכניות והחליט לקחת אותנו למקדש הקנונים: סאן ג׳יו סאן גנדור -  1000 פסלים העומדים אחד ליד השני ותפקידם לשמור עלינו ולעזור לנו בעולם הזה ולא בעולם הבא (בודהיסטי). הפסלים מעוצבים בדיוק אותו דבר למעט כמה יותר שמנים וכמה פחות... האנשים יכולים לבוא ואם מציק להם או כואב להם משהו הקנונים יעזרו להם. מקום מדהים. טדאשי הסביר לנו בפירוט על כל האלים ועל היכולות שלהם.

משם, שוב לא ממש לפי התכנית, טדאשי לקח אותנו למקדש שערי הטורי - פושימי אינרי שריין. מקדש שינטו אשר מאמינים כי שערי הטורי מכוונים את הרוחות הטובות שעוזרות. אנשים עשירים, אנשי עסקים וכל מי שרוצה ברכה קונה שער טורי למקדש. יש שם אלפי שערים שהעמידו אותם אחד אחרי השני כמו מסדרון ארוך וכתום של שערים. מרהיב. עלינו במסדרון הטורי וגם ירדנו... השערים מטפסים במעלה ההר... יש מסלול של שעה וחצי הליכה... אבל לא עשינו אותו.

אחרי כן טדאשי הביא אותנו למלון ולאחר מנוחה קלה שוב יצאנו לאכול ולהסתובב. בחרנו לאכול המבורגר ומצאנו מסעדה חמודה עם המבורגר לא רע בכלל. מדהים כמה שהם לא יודעים אנגלית פה... וזו גם פעם ראשונה שראינו את השילוב של אבוקדו בתוך ההמבורגר.

יום ראשון 2/6:

היום חיכתה לנו בלובי שירי, מדריכה ישראלית שחיה בקיוטו עם בעלה והתינוק שלהם. בעלת דוקטורט בתרבות יפן כך שהיא היתה עשירה בידע והיה ממש מעניין!

הפעם בלי רכב, אלא בתחב"צ. נסענו ברכבת ליעד הראשון שהיה טירת השוגון עם רצפת הזמיר. שירי, סיפרה לנו על ההיסטוריה של המקום, על האופן בו בית השוגון פעל ועל נשות הסמוראים והילדים שלהם שגרו בטירה ולמעשה היו בני ערובה של השוגון. עברנו בין החדרים הרבים והגדולים וראינו ממש כיצד הם חיו. כמובן שהלכנו על רצפת הזמיר ששרה (חרקה) כל פעם שדרכו עלי. וכך הוא ניסה למנוע התנקשות בחייו. בגלל שהשוגון פחד מהנינג׳ות הוא גם בנה את הטירה בצורת מבוך כדי שיוכל להימלט ולהסתתר...

מטירת השוגון נסענו למקדש הכסף אותו בנה האחיין של זה שבנה את מקדש הזהב אבל... מכיון שהוא מת לפני שהספיקו לסיים אותו אז לא צבעו ולא ציפו אותו בכסף והוא בעצם בצבע שחור. טיילנו סביבו (אסור להיכנס למבנים הללו כי הם נחשבים קדושים) הגינה מרהיבה ביופייה ועם חשיבה ותכנון מוקפדים, כולל ברכות עם דגים כמובן... ועצי בונסאי ופרחים ורודים.

לאחר מכן לקחנו רכבת לחלק אחר בקיוטו ליד גיון ושם עלינו לראות את מקדש נוסף. כל הרחובות שם קטנים ומטפסים לכיוון המקדש ומלאים בחנויות אוכל ומזכרות ומסעדות. אכלנו במסעדה יפנית מצוינת ששירי המליצה עליה. טיילנו גם לאחר הארוחה וירדנו לאזור הגיישות. קיבלנו הסבר משירי על חיי הגיישה והמאמות והמייקו שאלו הגיישות המתלמדות ועל המופעים שהן עורכות בבתי הקפה והמסעדות שבאזור. עצרנו גם לשתות כוס שוקו חם ומשובח בבית קפה חדש שנפתח וראינו את הסטארבקס הכי מדהים שראיתי בחיי - הם קנו בית ישן באזור, שיחזרו ושיפצו והפכו לבית קפה עם פינות ישיבה נמוכות עם מחצלות טטאמי והכל בתוך בית ובסגנון יפני מסורתי. מדהים!

לאחר שהגענו לרחובות הראשיים של גיון נפרדו דרכנו משירי והמשכנו לבד שוב ברחובות המקסימים. הגענו לחדר למקלחת ומנוחה ויצאנו שוב להסתובב ולאכול... לא זוכרת איפה אכלנו אבל בערב היינו צריכים לארוז בגדים בטרולי לשלושה ימים ולשלוח את המזוודות למלון בשדה התעופה נאריטה (מקווה שיגיעו)...

יום שני 3/6:

עם בוקר שמנו פעמינו לתחנת הרכבת ונסענו לאוקייאמה .אוקייאמה היא עיר לא תיירותית במיוחד... הכל ביפנית, אין שום הכוונה באנגלית ובמיוחד במסעדות. אבל... יש בה את אחד משלושת הגנים היפים ביותר ביפן (:

בשל החום, החלטנו קודם לנסוע לאזור קורשיקי ולבקר ברובע ביקאן ההיסטורי. זה אזור ששימש בעבר כאזור המחסנים של אוקייאמה ואיחסנו בו בעיקר אורז. כל הבתים ברובע צבועים בלבן עם גגות שחורים והיום יש שם בעיקר מסעדות וחנויות. בין הרחובות יש תעלות מים שדרכן שינעו את הסחורות. היה חם אז זה פגע קצת בהנאה ובכלל הרובע היה נחמד אל לא יותר מזה...

רכבת חזרה לאוקייאמה וכשהגענו קיבלנו את החדרים ואחר כך ישר נסענו לגני קרוקן כדי להספיק להגיע לגנים לפני סגירתם. אכן הגענו והגנים באמת מרהיבים ביופיים. עצי בונזאי, דשא, פרחים וכמובן ברכות קטנות וגדולות ופלגי מים. מהמם. היה לנו כמעט שעה להסתובב וזה הספיק. חזרנו למלון שהיה ממש בתחנת הרכבת - מיקום נפלא, מלון גרן ויה. אז נחנו ואז יצאנו לחפש מקום לאכול. הלכנו בהתחלה מסעדת סושי שראינו בגוגל אבל היא היתה צפופה ועישנו שם והיה מחניק. אז ויתרנו והלכנו לסימטת המסעדות שדקלה המליצה עליה אבל... כל המסעדות עם תפריטים ביפנית ולא הצלחנו להבין כלום! בסוף התייאשנו והלכנו על בטוח במסעדה אמריקאית  בקיצור- לא נרשמה התלהבות מאוקייאמה.

יום שלישי 4/6:

היום בילינו באי הסמוך לאוקייאמה - נאושימה -  אי בו יש מספר יצירות אומנות ומוזיאונים מעניינים במיוחד וכמובן הדלעת הצהובה המפורסמת.
אז נסענו מאוקייאמה לעיירה בשם אונו ומשם הפלגנו במעבורת גדולה לאי נאושימה. התחלנו את הסיור בביקור במוזיאון אנדו אליו הגענו באוטובוס המקומי ומשם הלכנו ברגל די הרבה והיה ממש חם אבל זכינו לראות את חופי האי המקסימים. הגענו לדלעת הצהובה ומשם הלכנו (עלינו והזענו) לבית בנס Bennes house בו יש מוזיאון מהמם.
האדריכל אנדו הוא זה שתכנן את מבנה המוזיאון והוא מקסים ובנוי בצורה לכמה כשהאור והנוף מבחוץ נכנסים פנימה וכל המוזיאון בנוי במעגלים ומבטון חשוף. המוזיאון מקסים וממש מומלץ. הסתובבנו בו וראינו את כל התערוכה ויש גם פסלים חיצוניים ואומנות שמתכתבת עם הים והחוף שבחוץ. מהמם! לאחר מכן בחרנו שלא ללכת למוזיאון נוסף וחזרנו לאזור המעבורת. לאחר שהמתנו קצת הפלגנו חזרה לאונו ומשם לקחנו רכבת חזרה לעיר.

הגענו יחסית מוקדם אז היה לנו זמן ללכת לקניון אאון הסמוך ולאכול שם צהריים וגם קצת (הרבה) להסתובב.

מבחינת קניות - אין כ"כ מה לקנות ביפן. האופנה של הנשים מאד מאד שמרנית בעיני. ממש מתלבשות כמו דתיות וכך גם ההנעלה. אין חולצות ללא שרוולים, אין גופיות, אין מחשופים.. כל החצאיות מתחת לברך, ובנוסף לכל גם יקר... אז לא נותר לנו אלא לקנות שטויות ובעיקר גרביים מצחיקות.

את ארוחת הערב של יום זה אכלנו במסעדה איטלקית בתוך תחנת הרכבת. סביר... סלווטורה בקיוטו היה הרבה יותר טעים וגם המסעדה האיטלקית שאכלנו בקנאזאווה.

יום רביעי 5/6:

נוסעים להירושימה !

עם בוקר עלינו על הרכבת ותוך כ 40 ד היינו בהירושימה. שינקנסן  - הדבר הכי מדהים שנסעתי בו! הגענו למלון והשארנו את התיקים בשמירה. יצאנו בשאטל של חברת JR  (הפאס של JR זה החיים...) היישר לפארק השלום של הירושימה. הילדים רצו מאד אז נכנסנו למוזיאון שמתאר בעיקר את יום ההפצצה על העיר 6/8/45 ואת נזקי הפצצה... מזוויע אבל ממש מעניין.

בסוף המוזיאון יש נימה אופטימית ומסר של שלום והוא נפתח בחלונות עצומים לפארק השלום בו רואים את אנדרטת השלום ואת הכיפה המופגזת, שזה בעצם אחד המבנים הבודדים בעיר שלא קרס והשאירו אותו כמו שהוא כזיכרון למה שהיה.

לאחר הסיור במוזיאון יצאנו אל הפארק ועברנו באנדרטת השלום ואז באנדרטת הילדים שיש סביבה המון אוריגמי שילדים שלחו מכל העולם וגם עגורים מנייר... היתה שם כיתת ילדים שעשו טקס קצר ושרו וזה היה מרגש. המשכנו לכיפה ושם עלינו על רכבת קלה שלקחה אותנו לנמל ממנו הפלגנו כ 10 ד לאי מיאג׳ימה. אי תיירותי מאד שהדבר הבולט בו הוא המקדש ושער הטורי המפורסם שנמצא במים. יש באי איילים שגם הם חופשיים ואינם מאולפים וגם פגודה מפורסמת בת 5 קומות. הסתובבנו בין החנויות, הגענו למקדש שבזמן הגאות נמצא כולו במים ובשפל פחות.... צילמנו את הטורי מכל זווית אפשרית וחזרנו חזרה לשוק החנויות והמסעדות. המאכל המאפיין את הירושימה הוא אוקונימיאקי - זה בעצם אטריות ששמים על פלאנצ׳ה ויש עליהן כל מיני דברים כמו כרוב, בייקון, בצל ירוק ורוטב כזה... נכנסנו מסעדה אותנטית והיה ממש טעים! יש בהירושימה גם עוגיות ממולאות בצורת עלה.. פחות טעים ויותר חנק (:

בכל מקום שהיינו וגם כאן באי היו מלא תלמידי בית ספר שמטיילים. יש להם מנהג שבו הם מביאים מתנות להורים כאות תודה על כך ששלחו אותם לטיול ושילמו עליהם. בגלל שהבתים ממש קטנים ואין מקום למתנות אז הם מביאים אוכל... ורואים מלא ילדים קונים מלא ממתקים ועוגיות ואוכל להורים. הם חייבים להבי מתנה כאות תודה להורים, הם ממש חוסכים כסף כדי לקנות. מדהים!חזרנו להירושימה וקיבלנו את החדרים במלון גרן ויה שגם הוא ממש בתחנת הרכבת. מיקום מעולה ומלון ממש יפה.נחנו קצת ואז יצאנו לאזור ההומה יותר של העיר... גם פה יש רחובות מקורים ומלא חנויות ומסעדות כמו בקיוטו... הסתובבנו והסתובבנו וכשהתעייפנו נכנסנו לאכול במסעדה יפנית חמודה ראמן וגיוזות ואחרי כן חזרנו ברגל למלון.

זהו... למעשה מחר אנחנו עושים עוד משהו קטן בהירושימה ומתחילים את המסע לנאריטה.

יום חמישי 6/6:

ביום הטיול האחרון שלנו ביקרנו במוזיאון מאזדה והיה מרתק.
לקחנו רכבת לאזור המוזיאון ושם זכינו לסיור מודרך עם מדריכה חמודה (שידעה אנגלית לא רע – נדיר ביפן!) שבו ראינו את ההיסטוריה של מאזדה, את המפעל, את פס הייצור ואת העתיד... אסור היה לצלם כמובן בפס הייצור אבל היה ניתן לצלם את המכוניות.

אחרי הסיור חזרנו לתחנת הרכבת ואחרי שהסתובבנו קצת וקנינו עוגות גבינה מעולות להביא לארץ... התחלנו את המסע הארוך בשינקנסן לכיוון נמל התעופה נאריטה...היה ארוך ומייגע ובערב הגענו למלון ליד השדה. מלון ניקו. ארזנו וסידרנו והלכנו לנוח...

ואז הגיע הבוקר של ה 7/6 ונפרדנו מבר שלנו.. הוא נשאר עוד קצת במלון כי הטיסה שלו היא בערב.

אנחנו עכשיו על המטוס בדרך לורשה ומשם, אחרי קונקשן קצר נגיע לארץ הקודש.

מסע מופלא, מפגש מרגש, כיף של ביחד ורק עמיתי שלנו היתה חסרה כדי שזה יהיה מושלם... בפעם הבאה  -  בטיול השנתי הבא.

לסיכום החוויה המדהימה הזו אני יכולה לומר: 

יפן היכתה בי במלוא עוצמתה הרכה, השקטה, המכבדת, המנומסת. מעולם לא ביקרתי במקום בו התרבות כל כך שונה משלנו ומיוחדת במינה.

ומה אני לוקחת אתי מיפן?

את הכבוד לאדם, למקום ולזמן...אז אולי לא אקוד לכם כל רגע אבל בהחלט אנסה לאמץ לעצמי שמץ מכל הכבוד הזה למקום שאני חיה בו, לעבודה שאני עושה עבור לקוחותי, לסדר, לזמן...

אריגטו קוזאי מאס לכולם!

ואם קראתם והגעתם עד כאן ואתם מעוניינים במסלול מפורט מאד, נטול חוויות אישיות, תמונות וקשקושים אבל מתאר מה עושים בכל יום, בפירוט, כולל אתרים, זמני נסיעה ולעיתים גם מקומות לינה מומלצים ועוד, אתם מוזמנים לפנות אלי ותקבלו אותו בעלות סמלית (: 050-8327441, או דרך טופס יצירת הקשר פה בבלוג